אתגר המרשמלו או: ללמוד איך לעבוד בצוות

כחלק מהחזון שלנו בסקאלה לעתיד הרחוק, וההבנה שהעולם שלנו משתנה והכישורים החשובים בו הם יצירתיות, יכולת קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית, עבודה בצוות, למידה עצמית ופתרון בעיות, אנחנו מאמינים ודוגלים בצורת לימוד שתכין אותם לכך ככל האפשר. בצורת הלימוד הקבוצתית שלנו אנחנו מקנים לתלמידים שלנו חשיבה יצירתית וביקורתית ונותנים להם כלים לרכישת כישורים חברתיים ורגשיים. הקבוצות שלנו בנויות בצורה כזו שהם לומדים איך לעבוד עם אנשים שונים מהם ושחושבים אחרת מהם. אנחנו עוזרים להם לחשוב מחוץ לקופסה ומפתחים אצלם חשיבה פילוסופית ומתמטית.

אתגר המרשמלו

איך תרגיל שפשוט ביותר, עם מרכיבים מאד בסיסיים הופך למשימת אתגר וגיבוש צוותי?
יש לכם רשימת מרכיבים מאד פשוטה של:
20 מקלות ספגטי לא מבושלים.
1 מטר של חוט צמר.
1 מטר של נייר דבק.
1 מרשמלו (תיזהרו לא לאכול אותו!)

הרעיון הוא מאד פשוט לכאורה: קבוצה של 4-5 משתתפים צריכים לבנות מהמרכיבים הנ"ל את המגדל הגבוה ביותר שיוכלו כאשר המרשמלו נעוץ בקצה המגדל, כשלרשותם 18 דקות בדיוק.
הרעיון הוצג לראשונה ב- TED ע"י פיטר סקילמן בהקשר של אתגר עיצוב ולאחריו טום ווג'ק המשיך וניסה אותו במספר רב של קבוצות לימוד שהשתתפו בסדנאות העיצוב שלו.
הקושי של האתגר נעוץ בכך שזה מכריח את המשתתפים לשתף פעולה ובמהירות. תנסו לחשוב בעצמכם איך אתם הייתם ניגשים לאתגר שכזה: הייתם פשוט מתחילים לבנות? מתכננים קודם? או שמא הייתם מדברים על זה קודם עם הקבוצה ומחלקים בניכם את העבודה?

התוצאות היו מפתיעות

הם גילו שישנן מספר תובנות שעולות מכך בהקשר של עבודת צוות ושיתוף פעולה במיוחד כאשר מתווסף אלמנט של זמן קצר נגד השעון: "בדרך כלל, רוב האנשים מתחילים בניסיון להבין את המשימה. הם מדברים עליה ומנסים להבין איך יראה המבנה, רבים על שליטה וכוח ואז מקדישים זמן לתכנון וארגון. הם משרטטים ומניחים את הספגטי ומקדישים את מירב זמנם לחיבור המקלות למבנים הולכים וגדלים, עד שלבסוף, ממש רגע קצר לפני שתם הזמן, מישהו מוציא את המרשמלו, ובעדינות מניח אותו בפסגת המגדל, הם לוקחים צעד אחורה, וטה-דם! הם מתפעלים מהעבודה שלהם. אבל מה שבאמת קורה, ברוב המקרים, זה שה- "טה-דם" הופך ל- "או-או", בגלל שהמשקל של המרשמלו גורם לכל המבנה להתעקם ולהתמוטט."

מבין אלו שהשתתפו באתגר וייצרו את המבנים הנמוכים ביותר נמצאים בוגרי בתי ספר למנהל עסקים. תנסו לחשוב למה?
ולעומתם, מבין הצוותים הטובים ביותר, נמצאים בוגרי גן ילדים! לא רק שהם בונים את המגדלים הגבוהים ביותר, הם גם בונים את המגדלים המעניינים ביותר!

גם אצלנו בסקאלה, התוצאות הפתיעו אותנו: כאשר נתנו לצוות המורים שלנו לנסות את האתגר וגם בין קבוצות הלימוד שלנו במתמטיקה התוצאות היו זהות לניסוי: צוות המורים שלנו היה במקום האחרון, והקבוצות שהציגו את הביצועים הטובים ביותר היו בסדר עולה היו: תלמידי תיכון ברמת 5 יחידות במתמטיקה, תלמידים בבית ספר תיכון ברמת 4 יחידות במתמטיקה, תלמידי בית ספר יסודי והטובים ביותר תלמידי חטיבת ביניים בכיתה ט'.

החוויה שהתלוותה למשימה ולאתגר הזה הייתה מדהימה. התלמידים נכנסו לזה בכל הכוח והרצינות. היה להם חשוב להשמיע את קולם מצד אחד ומצד שני להצליח לעמוד במשימה. אנחנו בטוחים שהחוויה תלווה אותם עוד המון ומידי פעם כאשר הם יתקלו באתגרים בחיים שלהם, הם יזכרו במשימה הזאת ללא ספק, גם שנים רבות לאחר מכן. אנחנו באמת מאמינים שכאשר חוויה מצטרפת לתהליך הלמידה אז הלמידה מתעצמת והיא הרבה יותר משמעותית מה שמוביל להצלחה גדולה יותר ללא ספק.

אז למה ילדים בגן חובה טובים יותר מסטודנטים למנהל עסקים?

איך זה יכול להיות? למה? מה מיוחד בהם?
פיטר אוהב להגיד: "אף אחד מהילדים לא מבזבז זמן בניסיון להיות מנכ"ל ספגטי בע"מ".

  • הם לא מבזבזים זמן יקר על מאבקי כוח ומבינים שהמשימה היא לא מי יהיה מנכ"ל של תאגיד ספגטי במשך 5 דקות שלמות.
  • הם לא יושבים מדברים ומנתחים את את הבעיה או האתגר.
  • תלמידי מנהל עסקים מאומנים למצוא דרך אחת נכונה, ואז הם מוציאים אותה לפועל. ואז מה שקורה כאשר הם מניחים את המרשמלו
    על הפסגה, נגמר הזמן. ואז מה קורה? יש משבר!
    נשמע מוכר?
  • מה שילדי הגן עושים אחרת זה שהם מתחילים עם המרשמלו, והם בונים אבות טיפוס, הנבנים אחד על השני וכל הזמן משאירים את המרשמלו בפסגה.
    כך יש להם לאורך הדרך, מספר רב של אפשרויות לתקן אבות טיפוס של מבנים לקויים – סוג כזה של שיתוף פעולה נקרא תמצית ההליך החוזר (תהליך איטרטיבי).
    עם כל גירסה הילדים מקבלים משוב מיידי על מה עובד ומה לא. מבחינתם זה בעיקר לנסות את זה ולקפוץ למים ללא חשיבה על החשש שמתלווה לזה.

למה לבזבז זמן ולנסות את אתגר המרשמלו?

אתגר המרשמלו עוזר לנו לזהות הנחות מוצא סמויות. לכל פרויקט מכל סוג שהוא יש את "המרשמלו" שלו. האתגר מספק חוויה משותפת, שפה משותפת ועמדה משותפת לבניית אב טיפוס נכון.
זה הערך שבחוויה של אתגר כה פשוט. לפעמים, אב טיפוס של החוויה הזו, זה כל מה שנדרש כדי להעביר אותנו מרגע של "או-או" לרגע של "טה-דם". אנחנו מדברים על זה המון אצלנו בסקאלה, שכישלון וחוסר הצלחה הם חלק חשוב ואינטגרלי בתהליך הלמידה וגורם חשוב ומשמעותי בדרך להצלחה. ילדים טובים כל כך ב- "להיכשל". אין בהם את הפחד הזה שמא יגידו עליהם משהו או שלא יצליחו. הם רואים את המשימה באופן הפשוט ביותר שלה.
כשאנחנו מתבגרים, אט אט הסביבה נותנת את השפעותיה עלינו כאשר הפחד מהכישלון גובר בנו. אם תחשבו על זה אתם יכולים להשליך את הניסוי הזה כמעט על כל אספקט מהחיים שלכם.
תנסו לזכור מתי בפעם האחרונה שיחקתם במשהו? הפעלתם את הדמיון בצורה יצירתית או אפילו ציירתם משהו? כשאנחנו מתבגרים נכנסים בנו הרבה חששות: "אני לא אלך ללמוד משהו שאני אוהב בגלל שאני מבוגר מידי", "אין לי את היכולת לדבר מול קהל", "ראיון העבודה הזה נראה לי גדול עלי אז אני אוותר עליו מראש ולא אשלח קורות חיים", "אני לא אוהב לנהוג".

משפט מאד מפורסם של ד"ר סוס הוא: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".
בהרבה מן המקרים אנחנו פשוט צריכים להעז ולעשות. פשוט לקפוץ למים, להתנסות מבלי לחשוב מה יקרה אם, פשוט לבנות לנו את ה"אב טיפוס". זה ירגיש לכם נפלא ומצוין. והיופי בכל זה הוא: שככל שננסה יותר ו"ניכשל" כך נשתפר ונוכל להתמודד עם האתגרים האלה בצורה קלה יותר בהמשך כאשר ניתקל בהם שוב.

מתי הייתה הפעם האחרונה שהתנסיתם ובניתם משהו? הקמתם ועשיתם משהו שאתם אוהבים?
אז תזכרו, זה מתחיל באתגר המרשמלו וממשיך משם לחיים.

חייגו: 053-270-7726

להרשמה לסקאלה ולפרטים נוספים, צרו קשר

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם



אתר זה מוגן ע"י reCAPTCHA, תחת מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש של גוגל.


Designed and developed by: Gilad Sotil